כמעט כל שימוש של רשות מקומית בבינה מלאכותית נוגע במידע תושבים שנמסר בכפייה שלטונית למטרה מוגדרת. מדריך לבסיס החוקי לעיבוד, לחובת צמצום המידע ואנונימיזציה, לזכויות התושב, למידע רגיש, ולמה שנדרש כשהמידע עובר לספק או לענן.
התושב לא בחר למסור לרשות את המידע שלו. הוא חייב לשלם ארנונה, להגיש בקשה, לפנות לרווחה, ולכן הרשות מחזיקה עליו מידע שחברה פרטית לא הייתה מקבלת לעולם. כמעט כל שימוש של רשות בבינה מלאכותית נוגע במידע הזה, ולכן הוא כפוף לדיני הגנת הפרטיות, ברף מוגבר. המידע נמסר למטרה מוגדרת (ארנונה, רווחה, רישוי), והכנסתו למערכת AI היא עיבוד חדש שטעון בסיס משלו, ואינו מובן מאליו רק מפני שהמידע כבר ברשות הרשות.
מאמר זה עובר על מה שמייחד מידע תושבים, על הבסיס החוקי לעיבוד, על חובת צמצום המידע, ועל מה שנדרש כשהמידע עובר לכלי או לספק חיצוני.
מול חברה פרטית אדם יכול לבחור לא למסור מידע, או לעבור למתחרה. מול הרשות אין בחירה כזו: תושב חייב לשלם ארנונה, להגיש בקשה להיתר, לפנות לרווחה. המידע נמסר למטרה שלשמה נאסף, וחובת תום הלב וההגינות המנהלית מגבירה את הציפייה שלא ישמש למטרה אחרת בלי בסיס. הזנת מידע שנאסף לצורך אחד למערכת בינה מלאכותית שמשרתת צורך אחר היא שינוי מטרה, והיא אינה מובנת מאליה רק מפני שהמידע כבר ברשות הרשות.
העובדה שהרשות מחזיקה במידע כדין אינה אומרת שהיא רשאית להעבירו לכל שימוש. עיבוד באמצעות כלי בינה מלאכותית, ובמיוחד כלי של ספק חיצוני, הוא פעולה שצריכה בסיס: סמכות שבדין, או הסכמה מדעת היכן שהיא נדרשת. יש להבחין בין עיבוד פנימי של הרשות לבין העברה לצד שלישי, ובין מידע שנמסר בכפייה שלטונית לבין מידע שנמסר בהסכמה.
בלי מיפוי הבסיס לכל סוג מידע וכל שימוש, הרשות מפעילה את הכלי על קרקע משפטית לא ברורה.
עיקרון הצמצום מחייב להזין לכלי רק את המידע הדרוש למשימה, לא את כל מה שיש בתיק. לפני העברה לכלי חיצוני יש לשקול אנונימיזציה או פסאודונימיזציה, כך שהמשימה תתבצע בלי לחשוף פרטים מזהים שאינם נחוצים לה. ככל שהמידע רגיש יותר, הצורך בצמצום חד יותר. זהו גם המקום שבו דרישת אי השימוש במידע לאימון, שצריכה להופיע בחוזה הרכש, פוגשת את חובת הצמצום: מידע שלא היה צריך לצאת מהרשות מלכתחילה אינו יכול לשמש לאימון מודל של ספק.
דיני הפרטיות מקנים לתושב זכות לדעת שנאסף עליו מידע וכיצד הוא מעובד, ולעיין בו. לכך מצטרפת, בהקשר של רשות, זכות מכוח חופש המידע לדעת כיצד התקבלה החלטה שנגעה לו. רשות שמפעילה בינה מלאכותית צריכה להיות מסוגלת להסביר לא רק אילו נתונים החזיקה, אלא כיצד שימשו בתהליך שהוביל להחלטה. שקיפות כזו אינה אפשרית אם הכלי הוא קופסה שחורה, ולכן היא קשורה ישירות לדרישות ההסברתיות במכרז ובנוהל.
חלק ניכר מהמידע שרשות מחזיקה הוא רגיש במיוחד: מצב רווחה, בריאות, מצב כלכלי, וקטינים. מידע כזה נהנה מהגנה מוגברת, והשימוש בו בכלי בינה מלאכותית מחייב זהירות מיוחדת, הן בבסיס לעיבוד והן בבקרה על התוצאה. החלטה אוטומטית או מוטית שנוגעת לאוכלוסייה פגיעה היא בדיוק הסוג שבו הנזק גדול והחשיפה המשפטית חמורה, ולכן שימוש כזה נמצא בקצה הגבוה של סולם ההשפעה שצריך בקרה אנושית הדוקה.
גם כשהעיבוד נעשה אצל ספק או בענן, הרשות נשארת האחראית על המידע כלפי התושב וכלפי הרגולטור. הספק הוא מעבד מטעמה, והחוזה צריך לכבול אותו: היכן נשמר המידע, איסור שימוש בו לאימון, מחיקה בתום ההתקשרות, אבטחה, והודעה על אירוע. אחריות המעבד אינה גורעת מאחריות הרשות, ולכן הסדרי המידע הם חלק מתנאי הרכש, לא נספח טכני שמצורף בדיעבד.
בעע״מ 63194-08-25 (רשומה מאומתת במאגר הפסיקה של האתר) נמתחה ביקורת על רשות מקומית שהסתמכה על בינה מלאכותית מול אזרח בלי לוודא את נכונות התוצר, והוטלו עליה הוצאות מוגברות מתוך חובת הגינות דיונית מוגברת החלה על רשות ציבורית. הפסיקה עסקה בבקרה על התוצר ולא ישירות בפרטיות, אך העיקרון שהיא מבססת, שהאחריות נשארת על הרשות ולא על הכלי, חל באותה מידה על המידע שהרשות מזינה לכלי: הבחירה מה להזין, על בסיס מה, ולמי להעבירו, היא החלטה של הרשות שעליה לתת עליה את הדין.
כדאי שרשות תבנה את הפרטיות לתוך ממשל ה-AI מראש ולא בדיעבד: למפות אילו סוגי מידע נוגעים בכל שימוש ומה הבסיס לעיבודם, להחיל צמצום ואנונימיזציה לפני העברה לכלי חיצוני, לעגן את הסדרי המידע בחוזה הרכש, ולבצע בדיקת השפעה על הפרטיות לשימושים הרגישים לפני ההפעלה. המשרד, בהובלת ד״ר עו״ד אברהם ללום, מלווה רשויות מקומיות ותאגידים עירוניים בבניית ההגנה הזו.
העיקרון שד״ר ללום חוזר אליו קבוע: מידע תושבים אינו משאב חופשי של הרשות, הוא פיקדון שהשימוש בו טעון בסיס, צמצום ואחריות.
הערה: אין באמור ייעוץ משפטי או תחליף לו. שימוש במידע תושבים ברשות מסוימת מחייב בחינה פרטנית של סוגי המידע, של דיני הגנת הפרטיות והנחיות הרשות להגנת הפרטיות, של הדין המנהלי החל, ושל הסדרי ההתקשרות עם ספקים, מול עורך דין מורשה.
מאמר זה הוא חלק מסדרת המדריכים של LALUM לבינה מלאכותית ברשות המקומית. לתמונה המלאה ראו את סקירת ארבעת השימושים וגבול החוקיות.
התושב נאלץ למסור אותו, לרוב בלי בחירה, ולמטרה מוגדרת. הציפייה שלא ישמש למטרה אחרת בלי בסיס מוגברת מכוח ההגינות המנהלית.
לא מובן מאליו. הזנת מידע שנאסף לצורך אחד למערכת שמשרתת צורך אחר היא שינוי מטרה הטעון בסיס משלו. עצם ההחזקה כדין אינה מתירה כל עיבוד חדש.
בסיס לעיבוד, צמצום המידע למינימום הדרוש, והגנות חוזיות כולל איסור שימוש משני ואיסור אימון על המידע.
נושא: בינה מלאכותית וממשל סיכונים
ייעוץ וחוות דעת נדל״ן · ייעוץ וחוות דעת AI · ייעוץ משפטי · גישור ויישוב סכסוכים · מאמרים · שאלות ותשובות · מבדק מוכנות · לקביעת שיחה