בינה מלאכותית ברשות המקומית

במרץ 2026 חייב בית המשפט העליון עירייה בהוצאות של 30,000 ש״ח, אחרי שמכתב דחייה שנשלח לאב לילד בחינוך המיוחד נשען על חוזר מנכ״ל שאינו קיים, על ציטוטים שאינם מופיעים בשום נוהל, ועל פסקי דין שחלקם לא נבראו. זה כבר לא דיון תיאורטי על טכנולוגיה, אלא פסיקה, הבהרה של הרשות להגנת הפרטיות וחובות ציות שכבר חלות. העמוד הזה מרכז את שלושתם, ואת כלי העבודה שנגזרים מהם, לרשויות מקומיות בלבד.

מה כבר רץ ברשות, גם בלי שהוחלט על כך

אלה שימושים שנמצאים ברשויות בפועל. לכל אחד מהם יש נפגע פוטנציאלי אחד לפחות, ולכל אחד מהם צריכה להיות תשובה מוכנה ליום שבו יישאל עליו בבית המשפט או בדוח ביקורת.

• מכתבי מענה והחלטות לתושבים שנוסחו בסיוע כלי בינה מלאכותית, ובהם אסמכתאות שלא נבדקו במקור.
• מוקד או צ׳אט באתר שמשיב לתושבים בשאלות ארנונה, חניה ורישוי, ולעיתים משיב תשובה שגויה שהתושב הסתמך עליה.
• אכיפת חניה מבוססת זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי, שממנה נגזר דוח, כלומר החלטה מנהלית בעלת תוצאה כספית.
• איתור חריגות בנייה מתצלומי אוויר או מהשוואת שכבות, כבסיס לפתיחת הליך פיקוח.
• מיון מקדים של בקשות להיתר ובדיקת שלמות מסמכים בוועדה המקומית.
• תיעדוף תיקי רווחה, שיבוץ במוסדות חינוך וניתוב פניות מוקד, כלומר החלטות שנוגעות בזכויות יסוד.
• כלים גנריים שעובדי הרשות פתחו בעצמם, ושלתוכם מוזנים שמות תושבים, כתובות וחוות דעת פנימיות.
• מערכות של ספקים חיצוניים שכבר מותקנות ברשות, ושאיש ברשות אינו יודע לומר על מה אומנו ואיפה נשמר המידע שהן אוספות.

פסיקה ותקדימים

שני פסקי דין שכבר קובעים את גבולות המגרש לרשות מקומית. כל אחד מהם מובא עם מספר ההליך, הערכאה, ההרכב, המקורות וקישור לפסק הדין עצמו, ואפשר לפתוח את הרשומה המלאה במאגר הפסיקה של האתר. ההפרדה בין מה שהוכרע לבין מה שנאמר מעבר לנדרש נשמרת בכוונה, כי היא משנה את המשקל: באחד ההכרעה היא בהוצאות וההערות המנהליות הן הערות אגב, ובשני ניתן פסק דין במישור העקרוני לאחר שהמכרז שעמד בבסיס העתירה כבר בוטל.

עע״מ 63194-08-25 נבו בן כהן נ׳ עיריית רמת גן ומדינת ישראל, משרד החינוך

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, 22.3.2026, המשנה לנשיא נעם סולברג, השופט עופר גרוסקופף, השופטת גילה כנפי-שטייניץ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.8.2025 (עת״מ 53460-06-25, השופט ק׳ ורדי), שלא לפסוק הוצאות. ברקע: אב לתלמיד בחינוך המיוחד ביקש מעיריית רמת גן זכאות להסעות מביתו בנסיבות של הורות משותפת. העירייה דחתה את הבקשה במכתב שנשען על ״חוזר מנכ״ל משרד החינוך תשפ״ג/4(א)״, ובו ציטוטים מפורטים מסעיפיו. משרד החינוך השיב שהחוזר אינו מוכר לו, ובית המשפט קבע שהוא אינו קיים ושהציטוטים אינם מופיעים בשום נוהל. בהמשך הפנתה העירייה גם לשלושה פסקי דין: בשניים לא נמצאו הקביעות שיוחסו להם, ואחד, ״בג״ץ 3272/92 יצחק לוי נ׳ ממשלת ישראל״, כלל אינו קיים. גם בכתב התשובה בערעור, לאחר שהמשנה לנשיא כבר ביקש התייחסות מפורשת לסוגיה, הפנתה העירייה לקביעה שאינה נמצאת בפסק הדין שאליו הפנתה. הצדדים הגיעו להסכמה בעתירה עצמה, והמחלוקת שנותרה הייתה ההוצאות.

הערעור התקבל והעירייה חויבה בהוצאות המערער בסך 30,000 ש״ח. נקבע כי לא עצם השימוש בבינה מלאכותית פסול, אלא השימוש בה ללא בקרה מתאימה המוודאת ומאמתת את נכונות תוצריה, וכי הגשת כתבי בית דין הנשענים על הזיות היא הפרה של חובה דיונית ברורה וקונקרטית שכבר נקבעה בפסיקה, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. הבעיה חזרה כאן שלוש או ארבע פעמים בלי שהעירייה שינתה את דרכיה. על עירייה חלה חובת הגינות דיונית מוגברת, חזקה מזו שחלה על אזרח פרטי. חמור מכך הוא השימוש באינטראקציה הישירה מול האזרח, שכן פערי הכוח מונעים ממנו לגלות שהנימוקים אינם קיימים: החלטה המבוססת ברובה על הזיות קשה עד מאוד לראותה כמקיימת את חובת ההנמקה, ויש בסיס לטענה שהיא לוקה גם בשרירות, שכן מבחינה מהותית לא הופעל לגביה שיקול דעת כלל. השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה, בהערות אגב, כי העברת ההכרעה עצמה לכלי בינה מלאכותית עלולה לעלות כדי התפרקות פסולה משיקול הדעת או אצילה אסורה, וכי על גורמי המינהל להפעיל בקרה אנושית על תוצר המערכת ולבחון אותו בטרם קבלת ההחלטה. בית המשפט ציין כי חובת גילוי בדבר שימוש בבינה מלאכותית טרם נקבעה בדין הישראלי, אך עשוי להיות היגיון בקביעתה, וכי שימוש בלתי מבוקר פותח פתח לביקורת שיפוטית מחמירה והדוקה יותר ולסעד משמעותי. לצד זאת הובהר שאין הכוונה שרשויות יימנעו מהטכנולוגיה, שכן היא עשויה להביא תועלת מרובה ולשפר את השירות לאזרח.

לא ניתן להסכין עם מצב שבו רשות מינהלית מתפרקת משיקול דעתה, ומבססת את החלטתה באופן בלעדי, או כמעט בלעדי, וללא כל בקרה, על פלט של מערכות כאמור, בפרט מקום שבו מדובר בהחלטה מהותית, שלה השפעה ממשית על האזרח.

זו נקודת הייחוס. בית המשפט העליון אמר במפורש שהחומרה גדולה יותר דווקא במגע הישיר של הרשות עם האזרח, ולא בכתבי הטענות, כי האזרח מקבל מכתב שנראה מנומק ואין ביכולתו לגלות שהנימוקים אינם קיימים. שלוש מסקנות מיידיות לרשות: אסמכתא שלא נפתחה במקור לא יוצאת במכתב, ההכרעה נשארת אצל אדם שהפעיל שיקול דעת ולא אישר המלצה, והתיעוד צריך להראות זאת.

פסק הדין המלא, אתר בתי המשפט · תקציר פסק הדין, law.co.il · דיווח, גלובס

חיפוש פסקי דין

עת״מ 12825-12-24 סייפר פלייס בע״מ נ׳ עיריית רמת גן ואח׳

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, 9.12.2025, השופט קובי ורדי

חברה פרטית עתרה נגד מכרז של עיריית רמת גן, שכלל אכיפה של עבירות חניה מוסדרת (״כחול לבן״) באמצעות מצלמות לזיהוי לוחיות רישוי. במהלך הדיון הוצגה עמדת המדינה, שנסמכה על חוות דעת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט הודיע בדיון כי העתירה עומדת להתקבל, והמליץ לעירייה להודיע אם היא עומדת על המכרז. העירייה קיבלה את ההמלצה וביטלה את המכרז, ובית המשפט ציין כי יש לשבחה על כך.

משבוטל המכרז לא היה עוד צורך להכריע בעתירה לגופה, ובית המשפט נתן פסק דין במישור העקרוני בלבד, בשל השלכות הרוחב ובשל רשויות מקומיות אחרות שהמתינו להחלטה. נקבע כי לא ניתן להשתמש במצלמות LPR לאכיפת עבירות חניה מוסדרות שאינן עבירות איסור חניה, כגון ״כחול לבן״, ללא הסמכה מפורשת בדין, הסמכה שאינה קיימת היום. כך גם לגבי עבירות איסורי חניה שעניינן הפרעה לציבור, כגון ״אדום לבן״. בית המשפט לא הכריע בשאלה אם קיימת היום הסמכה בדין לאכיפת עבירות איסורי חניה, שכן המכרז לא עסק בכך, אך ציין בלי לקבוע מסמרות שהוא נוטה לקבל את עמדת המדינה שחוזר מנכ״ל משרד הפנים 4/2018 אינו עוסק במצלמות LPR, ולכן לכאורה גם לשם כך אין היום הסמכה. עוד נקבע כי מצופה מהמדינה לפעול במהירות ובנחישות להסדרת המצב, ושעליה לבחון גם את השימוש במצלמות LPR בחניונים. לא ניתן צו להוצאות.

קיימת היום מציאות שבה ישנן רשויות מקומיות רבות העושות שימוש במצלמות LPR לאכיפת עבירות איסורי חניה, שלכאורה, עקב כך פועלות לכאורה שלא כדין, בניגוד לדין, וללא ההסמכה הנדרשת בדין וזה מצב לא תקין, לא רצוי ובלתי מתקבל על הדעת.

הפער כאן אינו טכנולוגי אלא סמכותי. השאלה הראשונה לפני הפעלת מערכת אכיפה אוטומטית אינה מה המערכת יודעת לעשות, אלא מהו מקור ההסמכה בדין, ובהיעדרו אין נוהל פנימי או הסכם עם ספק שסוגרים את הפער. שימו לב לניסוח של בית המשפט: הוא אמר שרשויות מקומיות רבות פועלות כך לכאורה שלא כדין, וקרא לזה מצב בלתי מתקבל על הדעת. רשות שממשיכה כרגיל אינה במצב של אי-ודאות, אלא של חשיפה שכבר נאמרה בקול. בעקבות פסק הדין נדרשו הרשויות בהבהרת הרשות להגנת הפרטיות להפסיק את השימוש עד לחקיקה מסמיכה, והחשיפה אינה רק ביטול הדוחות אלא פיצוי ללא הוכחת נזק מול ציבור גדול של נהגים.

פסק הדין המלא (PDF) · תקציר פסק הדין, law.co.il · הבהרת הרשות להגנת הפרטיות, 26.4.2026 · דיווח על ההבהרה, law.co.il

חיפוש פסקי דין

הנחיות רגולטוריות וחובות ציות

מה שכבר פורסם ומחייב, בלי המתנה לחקיקה עתידית. לכל נושא מצורף המקור עצמו.

איסור שימוש במצלמות LPR לאכיפת חניה

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה ב-26 באפריל 2026 הבהרה רשמית לכלל הרשויות המקומיות, ולפיה שימוש במצלמות מבוססות זיהוי לוחיות רישוי לצורכי אכיפת עבירות חניה מהווה פגיעה אסורה בפרטיות. ההבהרה ניתנה בעקבות פסק הדין בעניין סייפר פלייס, שבו אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת המדינה, שנסמכה על חוות דעת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה.

• האיסור חל על שני סוגי העבירות: חניה מוסדרת (״כחול לבן״) ועבירות איסורי חניה שעניינן הפרעה לציבור (״אדום לבן״). לגבי שניהם נדרשת הסמכה מפורשת בדין, ובית המשפט קבע שהיא אינה קיימת.
• הטכנולוגיה מזהה לוחיות אוטומטית, אוגרת אותן ומאפשרת הצלבה מול מאגרים אחרים, ומכאן הסקת מסקנות על מיקומו ותנועתו של רכב, ובאמצעותן גם על פועלו של האדם שבו. לכן עצם ההפעלה מגלמת פגיעה בפרטיות.
• לפי ההבהרה, השימוש מהווה גם עוולה אזרחית המקנה זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק, ועלול להוות הפרה של האיסור על שימוש במידע אישי שנאסף שלא כדין.
• רשויות שמפעילות היום מצלמות כאלה נדרשות להפסיק את השימוש עד לחקיקה מפורשת שתסמיך לכך. הרשות להגנת הפרטיות הודיעה שתפעיל את סמכויות האכיפה שלה כלפי מי שימשיך.

הבהרת הרשות להגנת הפרטיות

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, במעמד של גוף ציבורי

התיקון נכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025 והוא השינוי המקיף ביותר בדיני הפרטיות בישראל מזה עשרות שנים. רשות מקומית, מועצה אזורית, מועצה מקומית ותאגיד עירוני הם גוף ציבורי, וחובות התיקון חלות עליהם בלי קשר לגודל הרשות או למספר התושבים.

• חובת מינוי ממונה הגנת פרטיות (DPO). המינוי עצמו אינו סוף הסיפור: מינוי בניגוד עניינים, כפיפות שאינה תואמת את הדרישה, או מינוי בלי זמן ומשאבים בפועל, הם עצמם הפרה. לפי עמדת הרשות להגנת הפרטיות, מינוי מנהל מערכות המידע או ממונה אבטחת המידע לתפקיד מייצר ניגוד עניינים מובנה.
• בגוף ציבורי, ״מנהל מאגר״ הוא לפי הגדרת החוק המנהל הכללי, או מי שהמנהל הכללי הסמיך לנהל את המאגר. זו נקודת האחריות שהחוק עצמו מציב, והיא הסיבה שהנושא מגיע לשולחן ההנהלה ולא נשאר במחלקת המחשוב.
• העיצום על אי-מינוי אינו סכום קבוע אלא פונקציה של גודל המאגר: 2 ש״ח לכל אדם שמידע עליו נמצא במאגר, או 4 ש״ח כשמדובר במידע בעל רגישות מיוחדת, ולצידו רצפה של 20,000 ש״ח, או 40,000 ש״ח במידע רגיש. לפי שיעורים אלה, מאגר של 100,000 תושבים שכולל מידע בעל רגישות מיוחדת מגיע ל-400,000 ש״ח. לרשות מקומית, שמחזיקה מידע על כלל תושביה, זה המנגנון שקובע את סדר הגודל.
• אי-ביצוע סקר סיכונים אחת ל-18 חודשים ואי-ביצוע מבדקי חדירות נושאים בתוספת שלחוק עיצום של 320,000 ש״ח, וזאת כשחלה על המאגר רמת האבטחה הגבוהה.
• האכיפה כבר פועלת. ביולי 2026 הטילה הרשות עיצום של 256,000 ש״ח על קופת חולים בגין איחור בדיווח על אירוע אבטחה חמור, העיצום הראשון מאז כניסת התיקון לתוקף.
• מיפוי המאגרים והשימושים בהם, ובחינה מחודשת כשמידע קיים מוזרם למטרה חדשה. הזרמת מאגר תושבים למערכת חדשה היא בדרך כלל שימוש חדש, ולא המשך של הישן.
• הסכם מול ספק שמעבד מידע עבור הרשות הוא חלק מהציות ולא נספח טכני, ובכלל זה איסור אימון מודלים על מידע התושבים.

נוסח תיקון 13 בספר החוקים

כלי עבודה: פרוטוקול וצ׳ק ליסט

שני מסמכים לשימוש מיידי, נגזרים מהפסיקה ומההנחיות שלמעלה. אפשר לאמץ אותם כפי שהם, ואפשר להדפיס את העמוד ולהביא אותו לישיבת הנהלה. הם נכתבו כדי לצמצם חשיפה, ולא כדי להחליף בחינה פרטנית של הרשות.

פרוטוקול בקרה אנושית

מיועד לכל מערכת שמייצרת המלצה או טיוטה שנוגעת בתושב: מכתבי מענה והחלטות, תיעדוף תיקי רווחה, שיבוץ במוסדות חינוך, סינון מועמדים למשרות וניתוב פניות מוקד. ארבעה שלבים, בסדר הזה.

• סווגו את רמת הסיכון לפני ההפעלה: האם המערכת נוגעת בזכויות יסוד של תושב: חינוך, רווחה, קניין, חופש התנועה או פרנסה. אם כן, היא מסווגת בסיכון גבוה, וכל הבקרות שלהלן חלות עליה במלואן. שימוש פנימי שאינו יוצא אל התושב מקבל בקרה קלה יותר, ובלבד שהסיווג עצמו תועד.
• אמתו כל אסמכתא במקור, בלי יוצא מן הכלל: אין לשלוח לתושב מכתב, החלטה או דחייה שנשענים על פלט שלא נבדק פריט אחר פריט: כל עובדה, תאריך, סעיף חוק, חוזר מנכ״ל ופסק דין נפתחים במקור הרשמי ונקראים. זו בדיוק הנקודה שבה נכשלה העירייה בפרשת בן כהן, ושלוש פעמים.
• הפעילו שיקול דעת, ותעדו שהופעל: עובד מוסמך קורא את המלצת המערכת, מפעיל שיקול דעת עצמאי, חותם ומנמק בכתב מדוע אימץ או דחה אותה. שיעור ההמלצות שנדחו או שונו הוא הראיה המעשית לכך שהבקרה אינה חותמת גומי, ולכן שווה לתעד גם אותו.
• שקלו גילוי לתושב, ודעו מה מעמדו: חובת גילוי בדבר שימוש בבינה מלאכותית טרם נקבעה בדין הישראלי, ובית המשפט העליון ציין שעשוי להיות היגיון בקביעתה בהקשרים שבהם ההשפעה על האזרח גדולה. רשות שבוחרת לגלות מצמצמת את פער הכוחות ומחזקת את מעמדה בביקורת שיפוטית, ורצוי שתעשה זאת בהחלטת הנהלה מתועדת ולא כיוזמה של מחלקה בודדת.

נוסח גילוי אפשרי: החלטה זו התקבלה תוך הסתייעות בכלי עזר ממוחשב, ועברה בדיקה, אימות ואישור מהותי של הגורם המוסמך ברשות.

צ׳ק ליסט למנכ״ל הרשות

שבע שאלות לישיבת הנהלה. כל תשובה שאינה "כן" מסומנת ומקבלת אחראי ותאריך. זו הרשימה שממנה מתחילה כל עבודה שאנחנו עושים מול רשות.

• מונה ממונה הגנת פרטיות, והמינוי נקי מניגוד עניינים: הממונה אינו מנהל מערכות המידע ואינו ממונה אבטחת המידע, אינו כפוף לגורם שקובע את מדיניות עיבוד המידע, ויש לו זמן, משאבים ועצמאות בפועל ולא רק בכתב המינוי.
• מאגרי המידע של הרשות מופו ועודכנו: תושבים, ארנונה, רווחה, חינוך, אכיפה, מצלמות ומאגרי קבלנים, לרבות מי מחזיק בכל אחד מהם, למה הוא משמש, ומה נדרש לגביו כלפי הרשות להגנת הפרטיות.
• בוצעה בחינת סיכוני פרטיות לכל מערכת חדשה, לפני הרכישה: לא אחרי ההטמעה. בחינה שנעשית אחרי שהמערכת כבר עובדת אינה בחינה, היא הצדקה.
• החוזים מול הספקים כוללים נספח פרטיות ואבטחת מידע קשיח: בעלות על הנתונים ועל הפלט, איסור מפורש על אימון מודלים על מידע תושבי הרשות, מיקום השמירה, ספקי משנה, זכות ביקורת, חלוקת אחריות לנזק, והחזרת המידע ומחיקתו ביציאה.
• קיים נוהל פנימי שאוסר הזנת מידע תושבים לכלים פתוחים: נוהל כתוב, מופץ וידוע, שמגדיר אילו כלים מאושרים ומה אסור להזין בשום מקרה. איסור שאיש לא הודיע עליו אינו נוהל, הוא הגנה בדיעבד שלא תעמוד.
• כל אכיפה אוטומטית נבדקה מול מקור ההסמכה בחוק: אכיפת חניה, פיקוח בנייה, גבייה. השאלה אינה אם המערכת מדייקת, אלא אם קיימת הסמכה מפורשת להשתמש בה למטרה הזו.
• יש מי שיודע לענות מה המערכת עושה, על מה היא פועלת ומי הספק: זו התשובה שתידרש בבקשת חופש מידע, בעתירה מנהלית ובדוח ביקורת. רשות שתיעדה מראש עונה מתוך תיק קיים, ורשות שלא, מייצרת אותה תחת לוח זמנים.

מה אנחנו עושים מול הרשות

כל מוצר כאן הוא מסמך שהרשות מחזיקה בסופו, ושאפשר להניח על שולחן של מבקר, של בית משפט או של ועדת מכרזים.

מיפוי מערכות ה-AI ברשות

רישום של כל שימוש קיים, כולל השימוש הלא מוסדר של עובדים בכלים חינמיים ומערכות ספקים שכבר מותקנות. רוב הרשויות מגלות בשלב הזה שימושים שלא ידעו עליהם.

סיווג סיכון ומדרג בקרות

דירוג כל שימוש לפי ההשפעה על התושב ולפי סוג ההחלטה שהוא נוגע בה, וקביעת רמת הבקרה, התיעוד והאישור שמתאימה לו. נוהל אחיד לכל השימושים מבטיח שאיש לא יקיים אותו.

נוהל שימוש ומדיניות לעובדים

מסמך אחד וקריא שאומר לעובד מה מותר להזין, לאיזה כלי, מה אסור לצאת מהרשות ומה חייב אישור, עם מסלול לאישור שימוש חדש כדי שהתשובה לעובד יוזם לא תהיה איסור גורף שממילא ייעקף.

מטריצת החלטות ואישורים

הגדרה מפורשת אילו החלטות מותר להכין בסיוע מערכת, אילו טעונות הכרעה והנמקה של אדם, ומי חותם על מה. זה המסמך שמונע את אצילת שיקול הדעת בפועל, ולא ההצהרה שהיא אסורה.

מפרט מכרז וסעיפי חוזה מול ספק

תנאי סף, מפרט טכני ומשפטי, וסעיפי חוזה: בעלות, איסור אימון על מידע הרשות, זכות ביקורת והסבר, מיקום שמירה, ספקי משנה, מדדי דיוק, אחריות ונזק, והחזרת המידע ביציאה.

הגנת פרטיות ותיקון 13

ליווי מינוי הממונה והגדרת מעמדו בלי ניגוד עניינים, מיפוי מאגרים, בחינת הבסיס לשימוש חדש במידע קיים, ובחינת סיכוני פרטיות לשימושים הרגישים.

מבדקים גלויים וחסויים

בדיקת מערכות ומאגרי המידע בפועל, ולא רק על הנייר: מבדק גלוי מול הצוות והספקים, ולצדו מבדק חסוי שבוחן כיצד המערכת מגיבה בשטח ומה עובד באמת מזין אליה. כך מתגלים הפערים שנוהל כתוב לבדו אינו חושף.

הכשרה ייעודית

סדנאות נפרדות להנהלה הבכירה, ללשכה המשפטית, למבקר ולגורמים המקצועיים באגפים, בהתאמה לצורכי המועצה. אותה מערכת נראית אחרת למי שמאשר, למי שמפעיל ולמי שיבדוק בדיעבד.

חוות דעת שנייה על מערכת קיימת

בדיקה עצמאית של מערכת שכבר פועלת ברשות, או של הצעת ספק שעל השולחן לפני חתימה, לרבות מה יישאל עליה בביקורת ומה התשובה שצריכה להיות מוכנה.

ארבעה שלבים, בלי לעצור את עבודת הרשות

אבחון

שיחה עם ההנהלה ועם הלשכה המשפטית, ושאלון קצר לאגפים. בסופו מפת השימושים והחשיפות של הרשות, כמסמך.

סיווג ופערים

דירוג כל שימוש לפי סיכון, וסימון מה טעון טיפול מיידי, מה נסגר בנוהל, ומה יכול להמתין לרבעון הבא.

מסמכים

נוהל השימוש, מטריצת האישורים, סעיפי הרכש ומסמכי הפרטיות, ערוכים לאימוץ ולא כטיוטת המלצה.

הטמעה ובקרה תקופתית

הכשרת בעלי התפקידים, ליווי השימוש הראשון תחת הנוהל החדש, ובדיקה חוזרת אחת לתקופה, כי גם המערכות וגם הדין ממשיכים לזוז.

המדריך לרשות, כקובץ

אותו תוכן שבעמוד, ערוך כמסמך שאפשר לצרף למייל, להדפיס לישיבת הנהלה או להעביר ליועץ המשפטי. הוא נבנה מהעמוד עצמו בכל בנייה, ולכן אינו יכול להתיישן ביחס אליו. בלי הרשמה ובלי השארת פרטים.

• בינה מלאכותית ברשות המקומית: מדריך הפעלה: הפסיקה על שימוש בלתי מבוקר ברשות מנהלית, ההנחיה על מצלמות LPR, חובות תיקון 13, פרוטוקול הבקרה האנושית וצ׳ק ליסט למנכ״ל. כולל מספרי ההליכים והמקורות, כדי שאפשר יהיה לבדוק כל קביעה במקור.

חמש שאלות, ומפת פערים

חמש שאלות שנגזרות מפסיקת בית המשפט העליון בעניין עיריית רמת גן ומחובות תיקון 13. בלי להזין פרטים ובלי להעלות מסמכים, ובלי שהתשובות נשלחות לשום מקום. בסוף מתקבלת מפת הפערים ומה לעשות עם כל אחד מהם.

• האם קיימת ברשות רשימה מעודכנת של כל מערכות הבינה המלאכותית הפועלות בה, כולל כלים שעובדים פתחו בעצמם?
• האם קיים תיעוד שמראה שאדם מוסמך בחן את התיק לגופו, ולא רק אישר את המלצת המערכת?
• האם כל אסמכתא במכתב שיוצא לתושב נפתחת במקור הרשמי ונקראת לפני השליחה?
• האם לכל מערכת אכיפה אוטומטית ברשות נבדק מקור ההסמכה בדין, ולא רק הדיוק הטכני שלה?
• האם מונה ממונה הגנת פרטיות עצמאי, שאינו מנהל מערכות המידע ואינו ממונה אבטחת המידע?

חומרים נוספים לרשויות

החלק הזה גדל. נוסף אליו חומר חדש ככל שהפסיקה, ההנחיות והשימושים בשטח משתנים, והכל פתוח לקריאה בלי הרשמה.

• LALUM Academy: AI לרשויות מקומיות ולמגזר הציבורי: תוכנית ההכשרה הייעודית: מנהל תקין, חובת הנמקה ואיסור אצילת שיקול דעת, אוטומציה של מכרזים ואכיפה מנהלית, ומענה לחופש המידע בעידן ה-AI.
• מאגר הפסיקה: בינה מלאכותית וחובות המקצוע: כל הרשומות המאומתות, עם מספר ההליך, הערכאה, ההרכב והמקורות, וחיפוש חופשי בעברית.
• בינה מלאכותית ברשות מקומית: ארבעה שימושים וגבול החוקיות של כל אחד: עמוד העוגן של הסדרה. ארבעת השימושים המרכזיים ברשות, וגבול החוקיות של כל אחד, מתוך הפסיקה המאומתת.
• כשהרשות מחליטה בעזרת AI: חובת ההנמקה, השקיפות וזכות העיון: הנימוקים חייבים להיות של הרשות, לא של הכלי, והמתח בין זכות העיון של התושב לבין טענת הסוד המסחרי של הספק.
• הגנת הפרטיות ב-AI ברשות: ישראל מול ה-GDPR: ריכוז המידע הרגיש אצל הרשות כסיכון מרכזי, מה מחייב תיקון 13, והיכן ה-GDPR מרחיק לכת יותר.
• הזכות מול החלטה אוטומטית: GDPR סעיף 22 והפער הישראלי: לאירופי יש זכות מפורשת מול החלטה אוטומטית, לישראלי אין, והמשפט המנהלי ממלא את הפער בדרך אחרת. מדוע חתימה פורמלית לא תמיד מצילה.
• AI בארנונה ובגבייה: סיווג נכס, מדידה מרחוק והחלטת החיוב: חיוב ארנונה הוא החלטה מנהלית, לא פלט מערכת. מדידה מתצלום היא אינדיקציה, לא ראיה, ומה אסור לחייב רטרואקטיבית.
• AI ברווחה ובשירותים חברתיים: דירוג סיכון ואוכלוסייה פגיעה: הוורטיקל הרגיש ביותר. אסימטריית הטעות, איסור האצלת שיקול הדעת המקצועי, ואפקט ההרתעה של גילוי הונאות על זכאים.
• הטיה אלגוריתמית ושוויון: כשהרשות מקצה משאב באמצעות AI: איך הטיה מחלחלת למודל הקצאה, הפליה עקיפה דרך משתנה מתווך, וחובת הרשות לבדוק את המודל מראש.
• מצלמות וזיהוי פנים ברשות: הגבול החוקי של מעקב מבוסס AI: נתון ביומטרי רגיש במיוחד, מבחן המידתיות בן שלושת השלבים, וזחילת המטרה כסיכון השקט.
• מדריך: הסכם עיבוד ושיתוף נתונים עם ספק AI, סעיפי החובה: הסעיף שקל לשכוח ומכריע: איסור אימון המודל על מידע התושבים, לצד הגבלת מטרה, אבטחה, מחיקה וזכות ביקורת.
• מדריך: מיפוי וסיווג שימושי ה-AI ברשות לפי סיכון: השדרה התפעולית: לבנות מצאי שימושים (כולל הסמויים), לסווג במבחן שלוש שאלות, ולהתאים בקרה לכל רמה.
• מדריך: ניהול אירוע כשל מערכת AI ברשות: כשהמערכת טועה בקנה מידה. השעון מתחיל בגילוי ולא בתלונה, ושלבי התיקון היזום.
• Shadow AI ברשות: שימוש עובדים לא-מאושר בכלים ציבוריים: כשעובד מדביק תיק תושב לכלי ציבורי, כל ההגנות נעקפות. למה איסור בלי חלופה רק מסתיר, ואיך מחזירים שליטה.
• תיקון 13: מתי חובה למנות ממונה הגנת פרטיות (DPO): רשות מקומית היא גוף ציבורי, ולכן שאלת המינוי אינה שאלה של גודל אלא של סיווג. מי חייב, מה סמכויות הממונה, ומה משמעות דרישת העצמאות בתוך ארגון עירוני.
• מדיניות שימוש בבינה מלאכותית בארגון: מה חייב להיות בה: הבסיס לנוהל השימוש של הרשות: מה מותר להזין, לאיזה כלי, ומה חייב אישור.
• שקיפות אלגוריתמית: האתיקה של הבינה המלאכותית במרחב המשפטי-כלכלי החדש: למה תושב זכאי להבין החלטה שנגעה בו, ומה נדרש מהרשות כדי שתוכל להסביר החלטה שנשענה על מערכת.
• תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות: מדריך היערכות לארגונים ולעסקים: מפת ההיערכות המלאה: מיפוי מאגרים, בסיס לשימוש, ואכיפה. הרשות נכנסת אליה במעמד המחמיר של גוף ציבורי.
• תיקון 13: מדריך אבטחת מידע ונהלים לארגון: רמות האבטחה והנהלים הנדרשים, רלוונטי במיוחד לרשות שמעבירה מידע תושבים למערכת של ספק חיצוני.
• מסגרות לניהול סיכוני AI: ISO 42001 מול NIST AI RMF: שתי המסגרות שמהן נגזר מדרג הבקרות. רשות אינה חייבת בתקן, אבל היא כן צריכה שיטה מסודרת שאפשר להראות בביקורת.
• כיצד לדעת אם מערכת ה-AI שלכם היא בסיכון גבוה לפי EU AI Act: הרגולציה האירופית אינה חלה ישירות על הרשות, אבל שיטת סיווג הסיכון שלה היא שפת העבודה, וספקים רבים כבר נמדדים לפיה.
• צ'אטבוט עירוני ומענה אוטומטי לתושבים: החשיפה המשפטית של הרשות: תשובה שיוצאת מצ'אטבוט עירוני היא תוצר של הרשות, ותושב שהסתמך עליה פעל לפיה. מדריך לסיכון ההסתמכות, להבחנה בין מידע כללי למצג מחייב, לחובות הנגישות בשפות ולמוגבלות, ולמסלול למענה אנושי מחייב.
• אכיפה עירונית מבוססת אלגוריתם: מתי זה חוקי ומה דורש ההליך ההוגן: רשויות מקומיות מרחיבות אכיפה בעזרת מצלמות, חיישנים ומערכות שמסמנות עבירות, אך סימון אינו הכרעה. מדריך לקו שבין איתור להחלטה, לחובת ההליך ההוגן, לבקרה אנושית אפקטיבית, לנטל הראיה ולאיסור על אכיפה בררנית.
• רישוי ותכנון בעזרת AI ברשות המקומית: עד היכן מגיע שיקול הדעת הסטטוטורי: בינה מלאכותית נכנסת למיון בקשות להיתר, לסיכום תיקים ולהצפת אי התאמות, אך שיקול הדעת ברישוי ובתכנון מסור בחוק לוועדה המקומית ואינו ניתן להאצלה למודל. מדריך לקו המותר, לחובת ההנמקה, ולסיכון הכפול מול בית המשפט המנהלי ובהתחדשות עירונית.
• נוהל שימוש ב-AI ברשות מקומית: מה המשפט המנהלי מחייב מעבר לנוהל ארגוני: נוהל שימוש בבינה מלאכותית ברשות מקומית אינו יכול להיות העתק של נוהל ארגוני פרטי: רשות היא גוף מנהלי עם חובות הגינות, שוויון, הנמקה ואיסור אצילת סמכות. מדריך למה שחייב להיות בנוהל, למיפוי לפי מידת ההשפעה, לרכש מול ספק, ולפרטיות מידע תושבים.
• רכש ומכרז AI ברשות מקומית: מה לדרוש מהספק בחוזה ובמכרז: רשות שרוכשת בינה מלאכותית נשארת אחראית כלפי התושב וכלפי בית המשפט, אך את התנאים שמגינים עליה אפשר להשיג רק לפני החתימה. מדריך לסעיפי החוזה שחובה לדרוש מהספק, לשכבת דיני המכרזים הציבורית, ולמה האחריות המנהלית אינה עוברת לספק.
• הגנת פרטיות ומידע תושבים כשרשות מקומית מפעילה AI: כמעט כל שימוש של רשות מקומית בבינה מלאכותית נוגע במידע תושבים שנמסר בכפייה שלטונית למטרה מוגדרת. מדריך לבסיס החוקי לעיבוד, לחובת צמצום המידע ואנונימיזציה, לזכויות התושב, למידע רגיש, ולמה שנדרש כשהמידע עובר לספק או לענן.
• אחריות הרשות המקומית לנזק מהחלטת AI שגויה: מהתקיפה המנהלית לפיצוי: ביטול החלטה מנהלית שגויה אינו מפצה על הנזק שכבר נגרם. כשהחלטה נתמכת בינה מלאכותית פוגעת בתושב, הרשות עלולה לחוב גם בנזיקין. מדריך: ההבדל בין המסלול המנהלי למסלול הפיצוי, מתי הסתמכות על מודל בלי בקרה היא רשלנות, ומדוע אשמת הספק אינה מגינה על הרשות כלפי התושב.
• ממשל AI בתאגיד העירוני: חברה כלכלית ותאגיד מים בין המשפט הציבורי לפרטי: תאגיד עירוני לובש צורת חברה פרטית אך ממלא תפקיד ציבורי, ולכן חלות עליו חובות משני העולמות. כשהוא מאמץ בינה מלאכותית, הדירקטוריון נושא בחובת זהירות חברתית וגם בחובות הגוף הדו-מהותי. מדריך: מדוע צורת החברה אינה מגינה מפני חובות המשפט הציבורי, ומה על הדירקטוריון לוודא.
• מרשם אלגוריתמים ושקיפות יזומה: האם הרשות צריכה לפרסם את מערכות ה-AI שלה: שקיפות אינה רק מענה לבקשת מידע, היא גם פרסום יזום. ערים בעולם מפרסמות מרשם של מערכות הבינה המלאכותית שלהן עוד לפני שנשאלו. מדריך: מה ההבדל בין שקיפות מגיבה ליזומה, למה כדאי לרשות לפרסם מרשם גם בלי חובה חוקית, מה לכלול בו, ומדוע מרשם קוסמטי גרוע מכלום.
• נגישות ורב-לשוניות בשירותי AI של הרשות: חובת התקן והמענה האנושי החלופי: כשרשות מעבירה שירות לצ'אטבוט או לשירות עצמי מבוסס AI, היא חייבת שהשירות יישאר נגיש לאנשים עם מוגבלות ולתושבים שאינם דוברי עברית. מדריך: מדוע שירות AI שמדיר הוא הפליה ולא רק חוויה גרועה, אחריות הרשות לתרגום שגוי, ולמה חייב להישאר תמיד מסלול אנושי.
• לפני שמדליקים את המערכת: תסקיר השפעה על הפרטיות (DPIA) ל-AI ברשות, מדריך: טעות הפרטיות היקרה ביותר היא זו שמתגלה אחרי ההשקה, כשמידע של אלפי תושבים כבר זורם. תסקיר השפעה על הפרטיות הוא האינסטינקט ההפוך: לאתר את הנזק לפני שמדליקים את המערכת. באירופה הוא חובה בעיבוד בסיכון גבוה, בישראל אינו מעוגן בשם, אך לרשות שמריצה AI הוא פשוט ממשל טוב. מדריך צעד אחר צעד.
• משטח תקיפה חדש: אבטחת מידע כשרשות מריצה AI, וההגנות שהחוק דורש: כל מערכת בינה מלאכותית שרשות מחברת היא גם דלת חדשה אל המידע הרגיש של התושב, ולרוב דלת שמחזיק צד שלישי. השאלה אינה כמה המודל חכם, אלא מי יכול לעבור בדלת. מדריך: איך AI מרחיב את משטח התקיפה, מה דורשות תקנות אבטחת המידע ותיקון 13 מול סעיף 32 ל-GDPR, ואילו הגנות חייבות להיות.
• למחוק אותי מהמכונה: זכות העיון, התיקון והמחיקה כשהרשות מריצה AI: יש לכם זכות לשאול את הרשות מה היא יודעת עליכם, לתקן ולמחוק את מה שאסור לה להחזיק. פשוט כשהמידע בתיק, אך מה קורה כשהוא כבר נבלע בתוך מודל שלמד ממנו? מדריך השוואתי: זכות העיון והתיקון בישראל מול המחיקה האירופית, מדוע סעיף איסור האימון הוא שמאפשר בכלל למחוק, ומה הרשות חייבת לעשות.
• הענן שאינו כאן: העברת מידע תושבים לחו״ל כשספק ה-AI יושב בחוץ: תיק הרווחה של תושב עשוי לשכון ברגע זה על שרת במדינה אחרת, לא כי מישהו החליט לשלוח אותו, אלא כי הענן של ספק ה-AI נמצא שם. המידע חצה גבול בלי דרכון. מדריך השוואתי: מה מתירות תקנות העברת המידע לחו״ל מול המשטר האירופי המחמיר, מדוע שרשרת קבלני המשנה מטשטשת את היעד, ואיך הרשות חוזרת לשלוט.
• הסרנו את השמות, אז זה בסדר? המיתוס של האנונימיזציה במידע תושבים ו-AI: "הסרנו את השמות" הוא המשפט הנפוץ והמסוכן ביותר בפרויקט AI ברשות. הסרת שם אינה הפיכת מידע לאנונימי: גיל, רחוב ותאריך בודדים מספיקים כדי לזהות אדם, ובינה מלאכותית רק מקלה על הזיהוי החוזר. מדריך השוואתי: ההבדל בין הסרת מזהים לאנונימיזציה אמיתית, מה קובעים הדין הישראלי וה-GDPR, ולמה אסור להסתמך על "הסרנו שמות".
• כשרשות אחת מעבירה אותך לאחרת: שיתוף מידע תושבים בין גופי ממשל ו-AI: מסרתם מידע לרשות למטרה אחת, והוא זורם לגוף אחר למטרה אחרת לגמרי, ומוזן למערכת שמצליבה את כולם. הגבלת המטרה היא הסכר, ובינה מלאכותית היא הלחץ עליו. מדריך השוואתי: מתי מותר לשתף מידע תושבים בין גופים, מה דורש הדין בישראל מול העולם, ולמה פסיפס של פריטים חוקיים עלול להצטרף לתמונת מעקב.
• למה מועצה צריכה ליווי משפטי ל-AI: שלושה מסלולי סיוע, מהטמעה חכמה ועד מבדק חסוי: רוב הרשויות פוגשות בינה מלאכותית פעמיים: כשספק מדגים מערכת מרשימה, ושוב, מאוחר הרבה יותר, בבית משפט או בדוח ביקורת. מה שקורה בין שתי הנקודות קובע באיזה סיפור הרשות תהיה. מדריך לשלושת מסלולי הליווי שאנחנו מציעים למועצה: הטמעה שמקצרת תהליכים, ייעוץ שוטף עם מבדקים גלויים וחסויים, והכשרה מותאמת.
• כלי אבחון: ציות, חוזי ספקים וסכסוכים אלגוריתמיים: שלושה כלים קצרים: מוכנות רגולטורית לתיקון 13 ולסיווג סיכון, בדיקת ההתקשרות מול ספק AI עם נוסח נספח להעתקה, והערכת התאמה של סכסוך אלגוריתמי להליך מהיר.
• מבדק מוכנות Tech-Legal: שלוש שאלות, בלי להעלות מסמכים, לאינדיקציה ראשונית לפער בין השימוש בפועל לבין התיעוד והנהלים שמאחוריו.

מה שרשויות שואלות לפני שהן מתחילות

האם מותר לרשות מקומית להשתמש בבינה מלאכותית בהחלטה מנהלית?

מותר להיעזר במערכת כדי לאתר, למיין, להשוות ולהכין טיוטה. בית המשפט העליון הבהיר במפורש שהמסר אינו להימנע מהטכנולוגיה, וכי שימוש בה עשוי להביא תועלת ולשפר את השירות לאזרח. מה שנפסל הוא שימוש ללא בקרה שמאמתת את התוצרים, והתפרקות של הרשות משיקול דעתה. ההכרעה, החתימה והאחריות נשארות אצל בעל הסמכות, וצריך להישאר תיעוד שממנו אפשר לשחזר מה עמד לפניו.

מה בדיוק קרה בפרשת עיריית רמת גן, וכמה זה עלה?

אב לילד בחינוך המיוחד עתר בעניין הסעות, הצדדים הגיעו להסכמות, והמחלוקת שנותרה הייתה על הוצאות. בית המשפט העליון מצא שהחלטת העירייה וכתבי הטענות שהגישה היו רצופים אסמכתאות וציטוטים שגויים, חלקם מומצאים, ושהתופעה חזרה שלוש או ארבע פעמים, אחת מהן לאחר שהעירייה כבר נדרשה להתייחס לכך. העירייה חויבה ב-30,000 ש״ח הוצאות. חשוב לדייק: מה שהוכרע הוא פסיקת ההוצאות, וההערות על אצילת שיקול הדעת ניתנו כהערות אגב של השופטת כנפי-שטייניץ. הן אינן הלכה מחייבת, אבל הן מסמנות בבירור לאן מועדות פניה של הביקורת השיפוטית הבאה.

האם הרשות חייבת למנות ממונה הגנת פרטיות?

רשות מקומית היא גוף ציבורי, ותיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקף באוגוסט 2025, קובע חובת מינוי ממונה הגנת פרטיות לגופים ציבוריים. השאלה המעשית היא בדרך כלל את מי: לפי עמדת הרשות להגנת הפרטיות, מינוי מנהל מערכות המידע או ממונה אבטחת המידע לתפקיד מייצר ניגוד עניינים מובנה, וכך גם כפיפות לגורם שקובע את מדיניות עיבוד המידע. מינוי פורמלי שאינו עומד בכך פותר בעיה אחת ויוצר אחרת, שכן מינוי בניגוד עניינים או בלי משאבים בפועל הוא עצמו הפרה. שימו לב גם לסדר הגודל ולנקודת האחריות: החוק מגדיר שבגוף ציבורי ״מנהל מאגר״ הוא המנהל הכללי או מי שהוא הסמיך, והעיצום על אי-מינוי מחושב לפי מספר האנשים שמידע עליהם נמצא במאגר, כך שמאגר של 100,000 תושבים עם מידע בעל רגישות מיוחדת מגיע ל-400,000 ש״ח.

הרשות מפעילה אכיפת חניה במצלמות. מה המצב?

בית המשפט לעניינים מנהליים קבע בדצמבר 2025 שלא ניתן לאכוף באמצעות מצלמות LPR לא חניה מוסדרת ולא עבירות איסורי חניה, בהיעדר הסמכה מפורשת בדין, ושהסמכה כזו אינה קיימת. הוא אף ציין שרשויות מקומיות רבות פועלות כך לכאורה שלא כדין. באפריל 2026 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות הבהרה שלפיה מדובר בפגיעה אסורה בפרטיות ובעוולה אזרחית המקנה פיצוי ללא הוכחת נזק, ושרשויות המפעילות מצלמות כאלה נדרשות להפסיק עד לחקיקה מסמיכה. רשות שמפעילה מערכת כזו צריכה לבחון אותה עכשיו, ולא בעקבות התביעה הראשונה.

מה חייב להופיע בחוזה מול ספק מערכת AI?

לפחות: בעלות הרשות על הנתונים ועל הפלט, איסור מפורש על אימון מודלים על מידע הרשות, זכות ביקורת ובדיקה, חובת הסבר של הספק לשאלה איך התקבל פלט, מיקום שמירת המידע וזהות ספקי המשנה, מדדי דיוק ומה קורה כשאינם מושגים, אחריות לנזק, והחזרת המידע ומחיקתו ביציאה. המפרט הוא ההזדמנות הריאלית היחידה לקבוע את כל אלה, ואחרי החתימה עמדת המיקוח של הרשות חלשה.

העובדים כבר משתמשים בכלים חינמיים. מה עושים עכשיו?

לא אוסרים גורף, כי איסור שאינו ניתן לאכיפה מעביר את השימוש למחשכים ומבטל את היכולת לדעת מה קורה. מסדירים: מגדירים אילו כלים מאושרים, מה אסור להזין לתוכם בשום מקרה, ופותחים מסלול לאישור שימוש חדש. השלב הראשון הוא תמיד מיפוי, כי אי אפשר להסדיר מה שלא יודעים שקיים.

האם חובה לגלות לתושב שנעשה שימוש בבינה מלאכותית?

נכון להיום אין בדין הישראלי חובת גילוי כזו, ובית המשפט העליון ציין שעשוי להיות היגיון בקביעתה, לפחות בהקשרים שבהם ההשפעה על האזרח גדולה. רשות שבוחרת לגלות מצמצמת את פער הכוחות שעליו עמד בית המשפט, ומחזקת את מעמדה אם ההחלטה תיבחן. זו החלטת מדיניות של הנהלת הרשות, ורצוי שתתקבל ככזו ולא בכל מחלקה בנפרד.

כמה זמן לוקח להסדיר את זה?

האבחון והמפה נסגרים בדרך כלל בתוך שבועות ספורים, וחבילת המסמכים בהמשך לכך. מה שמאריך הוא לא הכתיבה אלא ההחלטות שהרשות צריכה לקבל בדרך, בעיקר מי מוסמך לאשר מה. רשות שמתחילה מהמיפוי מקבלת ערך כבר בשלב הראשון, גם אם המשך התהליך נפרש על פני רבעון.

מפת השימושים של הרשות שלכם, כנקודת התחלה

שיחה ראשונה קצרה עם ההנהלה ועם הלשכה המשפטית, שבסופה ברור אילו מערכות פועלות ברשות, אילו החלטות הן נוגעות בהן, ומה טעון טיפול מיידי. אחריה אפשר להחליט אם ממשיכים.

האמור בעמוד זה הוא מידע מקצועי כללי ואינו ייעוץ משפטי, אינו תחליף לבחינה פרטנית של הרשות ואינו יוצר יחסי עורך דין לקוח. תמצית של פסק דין אינה תחליף לקריאתו במקור.

ייעוץ וחוות דעת נדל״ן · ייעוץ וחוות דעת AI · ייעוץ משפטי · גישור ויישוב סכסוכים · מאמרים · שאלות ותשובות · מבדק מוכנות · לקביעת שיחה