במאי 2026 פרסם מערך הדיגיטל הלאומי, בשיתוף מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, את הגרסה הרשמית הראשונה של המדריך לשימוש אחראי בבינה מלאכותית במגזר הציבורי. הוא מציע לחלק כל מערכת לאחד ממסלולי הרמזור, ולקבוע מי חותם על מה. זה מדריך ולא חוק, וההבדל חשוב: מה שמחייב את המשרד עדיין נקבע בדין, בפסיקה ובהנחיות הרגולטורים. העמוד הזה מפריד בין השניים, ומרכז אותם עם כלי עבודה למשרד.
המדריך הממשלתי עצמו מביא דוגמאות לכל מסלול. הן מראות כמה רחוק הקו בין שימוש שגרתי לבין שימוש שנוגע בזכויות, ולכל אחת מהן כדאי שתהיה תשובה מוכנה לפני שמישהו שואל.
שני פסקי דין שרלוונטיים למשרד ממשלתי, אף שניתנו בעניין עירייה. אחד עוסק במה שנדרש מרשות מנהלית שמסתייעת ב-AI, והשני בשאלת ההסמכה בדין שקודמת לכל טכנולוגיה. לכל אחד מהם מצורפת הרשומה המלאה במאגר הפסיקה, והמאמר שמסביר אותו. ההפרדה בין מה שהוכרע לבין מה שנאמר כהערת אגב נשמרת, והמעבר מעירייה למשרד ממשלתי מסומן כהסקה ולא כהכרעה.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, 22.3.2026, המשנה לנשיא נעם סולברג, השופט עופר גרוסקופף, השופטת גילה כנפי-שטייניץ
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.8.2025 (עת״מ 53460-06-25, השופט ק׳ ורדי), שלא לפסוק הוצאות. ברקע: אב לתלמיד בחינוך המיוחד ביקש מעיריית רמת גן זכאות להסעות מביתו בנסיבות של הורות משותפת. העירייה דחתה את הבקשה במכתב שנשען על ״חוזר מנכ״ל משרד החינוך תשפ״ג/4(א)״, ובו ציטוטים מפורטים מסעיפיו. משרד החינוך השיב שהחוזר אינו מוכר לו, ובית המשפט קבע שהוא אינו קיים ושהציטוטים אינם מופיעים בשום נוהל. בהמשך הפנתה העירייה גם לשלושה פסקי דין: בשניים לא נמצאו הקביעות שיוחסו להם, ואחד, ״בג״ץ 3272/92 יצחק לוי נ׳ ממשלת ישראל״, כלל אינו קיים. גם בכתב התשובה בערעור, לאחר שהמשנה לנשיא כבר ביקש התייחסות מפורשת לסוגיה, הפנתה העירייה לקביעה שאינה נמצאת בפסק הדין שאליו הפנתה. הצדדים הגיעו להסכמה בעתירה עצמה, והמחלוקת שנותרה הייתה ההוצאות.
הערעור התקבל והעירייה חויבה בהוצאות המערער בסך 30,000 ש״ח. נקבע כי לא עצם השימוש בבינה מלאכותית פסול, אלא השימוש בה ללא בקרה מתאימה המוודאת ומאמתת את נכונות תוצריה, וכי הגשת כתבי בית דין הנשענים על הזיות היא הפרה של חובה דיונית ברורה וקונקרטית שכבר נקבעה בפסיקה, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. הבעיה חזרה כאן שלוש או ארבע פעמים בלי שהעירייה שינתה את דרכיה. על עירייה חלה חובת הגינות דיונית מוגברת, חזקה מזו שחלה על אזרח פרטי. חמור מכך הוא השימוש באינטראקציה הישירה מול האזרח, שכן פערי הכוח מונעים ממנו לגלות שהנימוקים אינם קיימים: החלטה המבוססת ברובה על הזיות קשה עד מאוד לראותה כמקיימת את חובת ההנמקה, ויש בסיס לטענה שהיא לוקה גם בשרירות, שכן מבחינה מהותית לא הופעל לגביה שיקול דעת כלל. השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה, בהערות אגב, כי העברת ההכרעה עצמה לכלי בינה מלאכותית עלולה לעלות כדי התפרקות פסולה משיקול הדעת או אצילה אסורה, וכי על גורמי המינהל להפעיל בקרה אנושית על תוצר המערכת ולבחון אותו בטרם קבלת ההחלטה. בית המשפט ציין כי חובת גילוי בדבר שימוש בבינה מלאכותית טרם נקבעה בדין הישראלי, אך עשוי להיות היגיון בקביעתה, וכי שימוש בלתי מבוקר פותח פתח לביקורת שיפוטית מחמירה והדוקה יותר ולסעד משמעותי. לצד זאת הובהר שאין הכוונה שרשויות יימנעו מהטכנולוגיה, שכן היא עשויה להביא תועלת מרובה ולשפר את השירות לאזרח.
לא ניתן להסכין עם מצב שבו רשות מינהלית מתפרקת משיקול דעתה, ומבססת את החלטתה באופן בלעדי, או כמעט בלעדי, וללא כל בקרה, על פלט של מערכות כאמור, בפרט מקום שבו מדובר בהחלטה מהותית, שלה השפעה ממשית על האזרח.
משרד ממשלתי הוא רשות מנהלית מובהקת, ולכן הדברים שנאמרו כאן על חובת ההנמקה ועל שיקול דעת שלא הופעל חלים עליו בהיגיון זהה. אבל ההכרעה עצמה ניתנה בעניין עירייה והיא פסיקת הוצאות, והדברים על אצילת סמכות הם הערות אגב. שלוש מסקנות מעשיות: אסמכתא שלא נפתחה במקור לא יוצאת במכתב לפונה, ההכרעה נשארת אצל אדם שהפעיל שיקול דעת ולא אישר המלצה, והתיעוד צריך להראות זאת. בית המשפט אמר גם שחובת ההגינות הדיונית שחלה על הרשות גבוהה מזו שחלה על אזרח.
פסק הדין המלא, אתר בתי המשפט · תקציר פסק הדין, law.co.il · דיווח, גלובס
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, 9.12.2025, השופט קובי ורדי
חברה פרטית עתרה נגד מכרז של עיריית רמת גן, שכלל אכיפה של עבירות חניה מוסדרת (״כחול לבן״) באמצעות מצלמות לזיהוי לוחיות רישוי. במהלך הדיון הוצגה עמדת המדינה, שנסמכה על חוות דעת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט הודיע בדיון כי העתירה עומדת להתקבל, והמליץ לעירייה להודיע אם היא עומדת על המכרז. העירייה קיבלה את ההמלצה וביטלה את המכרז, ובית המשפט ציין כי יש לשבחה על כך.
משבוטל המכרז לא היה עוד צורך להכריע בעתירה לגופה, ובית המשפט נתן פסק דין במישור העקרוני בלבד, בשל השלכות הרוחב ובשל רשויות מקומיות אחרות שהמתינו להחלטה. נקבע כי לא ניתן להשתמש במצלמות LPR לאכיפת עבירות חניה מוסדרות שאינן עבירות איסור חניה, כגון ״כחול לבן״, ללא הסמכה מפורשת בדין, הסמכה שאינה קיימת היום. כך גם לגבי עבירות איסורי חניה שעניינן הפרעה לציבור, כגון ״אדום לבן״. בית המשפט לא הכריע בשאלה אם קיימת היום הסמכה בדין לאכיפת עבירות איסורי חניה, שכן המכרז לא עסק בכך, אך ציין בלי לקבוע מסמרות שהוא נוטה לקבל את עמדת המדינה שחוזר מנכ״ל משרד הפנים 4/2018 אינו עוסק במצלמות LPR, ולכן לכאורה גם לשם כך אין היום הסמכה. עוד נקבע כי מצופה מהמדינה לפעול במהירות ובנחישות להסדרת המצב, ושעליה לבחון גם את השימוש במצלמות LPR בחניונים. לא ניתן צו להוצאות.
קיימת היום מציאות שבה ישנן רשויות מקומיות רבות העושות שימוש במצלמות LPR לאכיפת עבירות איסורי חניה, שלכאורה, עקב כך פועלות לכאורה שלא כדין, בניגוד לדין, וללא ההסמכה הנדרשת בדין וזה מצב לא תקין, לא רצוי ובלתי מתקבל על הדעת.
הפסיקה נגעה בעירייה, אבל בית המשפט ציין שהוא נוטה לקבל את עמדת המדינה לפיה חוזר מנכ״ל משרד הפנים 4/2018 אינו עוסק במצלמות LPR, וקבע שמצופה מהמדינה לפעול במהירות ובנחישות להסדרת המצב. מבחינת משרד ממשלתי, הלקח הוא שההסמכה בדין היא תנאי שקודם לטכנולוגיה: מערכת אכיפה או הכרעה אוטומטית אינה נשענת על נוהל פנימי או על הסכם עם ספק, אלא על הסמכה מפורשת. זו גם הנקודה שהמדריך הממשלתי מפנה בה ללשכה המשפטית, כשמערכת עלולה לפגוע בזכויות באופן משמעותי.
פסק הדין המלא (PDF) · תקציר פסק הדין, law.co.il · הבהרת הרשות להגנת הפרטיות, 26.4.2026 · דיווח על ההבהרה, law.co.il
ארבעה מסמכים רשמיים שמשרד ממשלתי מתבקש להכיר. לצד כל אחד מצוין מה סוגו, כי הם אינם שווים: אחד הוא מדריך, אחד מסמך מדיניות, אחד החלטת ממשלה, ואחד טיוטת הנחיה של רגולטור. לכל נושא מצורף המקור עצמו, בגוף הדף הרשמי.
פורסם ב-19 במאי 2026 על ידי מערך הדיגיטל הלאומי בשיתוף מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ועודכן בדף הרשמי ב-10 בספטמבר 2026. הוא מציע ולא קובע: בדף ההכרזה נאמר במפורש שבמקרה של סתירה בין המידע לבין הוראות הדין, יגברו הוראות הדין. טיוטת המדריך מ-2025 ציינה שהוא אינו עוסק בחובות המשפטיות החלות על רשויות ציבוריות, ושמדריך משפטי בהובלת מחלקת ייעוץ וחקיקה יצורף בהמשך. כדאי לבדוק אם פורסם.
מסמך מדיניות של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט כלכלי) במשרד המשפטים, שפורסם ב-17 בדצמבר 2023 והוא מנחה משרדי ממשלה ורגולטורים. הוא קובע את הגישה של ישראל: אין חוק רוחבי אחד, והאסדרה היא ענפית ומבוססת סיכון.
ההחלטה מ-16 ביוני 2026 היא מסמך אסטרטגי ולא מסמך אסדרה. היא מאמצת עקרונות ומטילה על המטה הלאומי לבינה מלאכותית להביא לאישור הממשלה, במסגרת תקציב 2027, תוכנית עבודה רב-שנתית לשנים 2027 עד 2031. היא אינה מוסיפה חובות על משרד, ובסעיף אחד נאמר ש״אין בהחלטה זו כדי לפגוע בסמכויות השרים, משרדי ממשלה, גופים ציבוריים אחרים ויחידות סמך ובעצמאותם״.
ההנחיה פורסמה ב-28 באפריל 2025 כטיוטה להערות הציבור, עם מועד אחרון להגשת הערות ב-31 ביולי 2025. הנוסח שנבדק הוא נוסח הטיוטה, ולכן יש לוודא אם פורסם נוסח סופי לפני שמסתמכים על הפרטים. היא פונה גם לגופים ציבוריים.
ההנחיה בדף הרשות להגנת הפרטיות
שני מסמכים לשימוש מיידי. הם נגזרים מהפסיקה ומהמדריך הממשלתי, ומשתמשים בשפה שלו כדי שיתחברו למה שהמשרד כבר נדרש לו. הם נכתבו כדי לצמצם חשיפה, ואינם חוות דעת משפטית על משרד מסוים.
מיועד לכל מערכת שמייצרת המלצה, טיוטה או ציון שנוגעים בפונה: תשובה לפנייה, החלטה בבקשה, ניתוב תיק, סימון חשוד באי דיווח או תעדוף לבדיקה. ארבעה שלבים, בסדר הזה.
אין היום בדין הישראלי חובת גילוי כללית על שימוש ב-AI בהחלטה מנהלית. גילוי הוא בחירה, והמדריך מציין שקיפות לציבור כעיקרון. אם בוחרים לגלות, כדאי לעשות זאת בהחלטת הנהלה ולא כיוזמה של יחידה.
שבע שאלות לישיבת הנהלה. כל תשובה שאינה ״כן״ מסומנת ומקבלת אחראי ותאריך.
כל מוצר כאן הוא מסמך שהמשרד מחזיק בסופו, ושאפשר להניח על שולחן של מבקר, של בית משפט או של ועדת מכרזים.
רישום של כל שימוש קיים, וסיווג שלו במסלולים לפי נוסחת החומרה והסבירות של המדריך, כולל תיעוד הציונים. מה שהמדריך מציע בקווים כלליים, אנחנו הופכים לתיק שאפשר להציג.
לכל מערכת שנוגעת בזכויות או באכיפה, חוות דעת על מקור ההסמכה: מה בדין מאפשר, מה אינו מאפשר, ומה נדרש להסדיר לפני הפעלה.
התאמה של תבנית המדיניות שבמדריך לצורכי המשרד, ונוהל קריא לעובדים שאומר מה מותר להזין, לאיזה כלי ומה חייב אישור.
הגדרה מפורשת אילו החלטות מותר להכין בסיוע מערכת, אילו טעונות הכרעה והנמקה של אדם, ומי חותם על מה, כולל סף שמעבר לו מנכ״ל המשרד מיודע או מאשר.
מפרט מקצועי ומשפטי, תנאי סף וסעיפי חוזה: בעלות, איסור אימון על מידע המשרד, זכות ביקורת והסבר, מיקום שמירה וספקי משנה.
מיפוי מאגרים, בחינת הבסיס לשימוש חדש במידע קיים, וביקורת עצמאית של מערכת קיימת או של הצעת ספק לפני חתימה.
סדנאות נפרדות להנהלה, ללשכה המשפטית, לממונים ולעובדי האגפים, באותה מערכת שהמשרד מפעיל.
שיחה עם ההנהלה ועם הלשכה המשפטית, ושאלון קצר לאגפים. בסופו מפת השימושים והחשיפות של המשרד, כמסמך.
סיווג כל שימוש במסלולים, ובדיקת מקור ההסמכה בכל מקום שבו המערכת נוגעת בזכויות.
מדיניות, נוהל, מטריצת אישורים, סעיפי רכש ומסמכי פרטיות, ערוכים לאימוץ ולא כטיוטת המלצה.
הכשרת בעלי התפקידים, ליווי השימוש הראשון תחת הנוהל החדש, ובדיקה חוזרת, כי גם המדריך וגם ההנחיות עתידים להתעדכן.
אותו תוכן שבעמוד, ערוך כמסמך שאפשר לצרף למייל או להעביר ליועץ המשפטי. הוא נבנה מאותו מקור כמו העמוד, ולכן לא יסתור אותו.
חמש שאלות שנגזרות מהמדריך הממשלתי ומפסיקת העליון בעניין עיריית רמת גן. בלי להזין פרטים ובלי להירשם, והתשובות נשארות בדפדפן. זה כלי התמצאות ראשוני, לא חוות דעת.
החלק הזה גדל ככל שהפסיקה וההנחיות משתנות, והכל פתוח לקריאה בלי הרשמה.
המדריך מנוסח כהצעה והמלצה, ובדף הרשמי שלו נאמר שבמקרה של סתירה בינו לבין הוראות הדין יגברו הוראות הדין. הוא מבטא את הציפייה המקצועית של הגוף שהוציא אותו, ושל מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים שהשתתפה בניסוחו, ולכן כדאי שלמשרד שסוטה ממנו תהיה סיבה מתועדת. אבל חובה משפטית נקבעת בחקיקה, בהחלטת ממשלה ובהנחיית היועצת המשפטית לממשלה, ולא במדריך. יש לבדוק מה נקבע בנוגע למשרד הספציפי.
המסלול נקבע לפי הציון הגבוה ביותר של סיכון אחד מבין הסיכונים. כל סיכון מדורג בחומרה ובסבירות, בסולם של 1 עד 5, והמכפלה היא הציון. ירוק פירושו שכל הסיכונים בציון 1 עד 4, צהוב פירושו לפחות סיכון אחד בציון 5 עד 19, ואדום פירושו לפחות סיכון אחד בציון 20 עד 25. כל מסלול מחייב אישורים ובקרות אחרים, ובאדום נדרשים אישור מוביל ה-AI ואישור מנכ״ל הארגון או מי מטעמו לתוכנית ניהול הסיכונים.
זו מסגרת להתנסות מבוקרת, שנועדה לשימוש כשאי אפשר לסווג את המערכת בבירור או לבנות תוכנית ניהול סיכונים מדויקת. המדריך ממליץ להגדיר לה פרק זמן קצר יחסית ובקרות מוגברות, ובסופו דיווח מקיף למוביל ה-AI. המסלול הכחול חוסך חלק מהאישורים הפנימיים, אך עדיין מחייב ליווי של הלשכה המשפטית.
ההכרעה ניתנה בעניין עירייה והיא פסיקת הוצאות. הדברים שנאמרו על חובת ההנמקה ועל שיקול דעת שלא הופעל נאמרו על רשות מנהלית, ומשרד ממשלתי הוא רשות מנהלית, ולכן ההיגיון חל עליו. אבל את אלה שנאמרו על אצילת סמכות יש לקרוא כהערות אגב, ולא כהלכה מחייבת.
נכון להיום אין בדין הישראלי חובת גילוי כללית כזו. המדריך הממשלתי מציין שקיפות לציבור כעיקרון, ורשות שבוחרת לגלות מצמצמת את פער הכוחות. גילוי הוא בחירה, ורצוי לעשות אותה בהחלטת הנהלה מתועדת.
לא אוסרים גורף, כי איסור שאינו ניתן לאכיפה מעביר את השימוש למחשכים ומבטל את היכולת לדעת מה קורה. מסדירים: נוהל כתוב שמגדיר אילו כלים מאושרים ומה אסור להזין, ומסלול מסודר לאישור כלי חדש. המדריך הממשלתי כולל נספח של קווים מנחים למשתמשי קצה, שאפשר להתחיל ממנו.
שיחה ראשונה קצרה עם ההנהלה ועם הלשכה המשפטית, שבסופה ברור אילו מערכות פועלות במשרד, אילו מהן נוגעות בזכויות, ומה כדאי לסגור ראשון.
האמור בעמוד זה הוא מידע מקצועי כללי ואינו ייעוץ משפטי, אינו תחליף לבחינה פרטנית של המשרד ואינו יוצר יחסי עורך דין ולקוח. מעמדם של המדריך, ההחלטה והטיוטה המוזכרים בו נקבע לפי נוסחם הרשמי, ויש לבדוק אם התעדכנו.
ייעוץ וחוות דעת נדל״ן · ייעוץ וחוות דעת AI · ייעוץ משפטי · גישור ויישוב סכסוכים · מאמרים · שאלות ותשובות · מבדק מוכנות · לקביעת שיחה